המדינה השיקה תכנית תמיכה רחבה ושכחה מאחור את מלאי הדולרים לפני מספר ימים ב - 7.7.20 פרסם בנק ישראל הודעה לקונית ו"משעממת" לכאורה על יתרות מטבע החוץ בבנק ישראל לחודש יוני 2020. ההודעה המשעממת הזו נבלעת לתחתית ההודעות החדשותיות לאחר הידיעות הרבות על מצב התחלואה, האבטלה, הגרעון ועוד.
אך אם נתעמק מעט בהודעה נגלה כי חל גידול של 4.8 מיליארד דולר רק בחודש יוני ביתרות המט"ח של ישראל וחל גידול של 21.3 מיליארד דולר בחצי השנה האחרונה וגידול של 116.7 מיליארד בתריסר השנים האחרונות.
בבדיקת ההיסטוריה עולה כי בנק ישראל החזיק לאורך שנים ארוכות יתרות מט"ח שעמדו על כ 28 מיליארד שקלים עד שהגיע המשבר הכלכלי של 2008 וסטנלי פישר שהיה אז נגיד בנק ישראל החליט להשיק תוכנית רכישות מט"ח שתגדיל באופן משמעותי את ה"רזרבות" של בנק ישראל.
יתרות המט"ח היו אמורות להגיע ל 40 מיליארד וכשהשקל המשיך אז העלו והעלו את הרף עד שקבעו בבנק ישראל "רמה נאותה" ליתרות המט"ח שמושפעת משלושה משתנים (לפי "דוח השקעות יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל לשנת 2017):
1. יחס לחודשי יבוא
2. ביחס לזרמי ההון
3. ביחס לשימושים הפוטנציאלים בעתיד
רמתן הנאותה של היתרות לפי הדוח לשנת 2019 עומדת על 70-110 מיליארד דולר ולמרות זאת בנק ישראל לא עוצר עם הרכישות ואף לא מאט אותן ומתרחק עוד ועוד מה"רמה הנאותה"
מדוע בעצם בנק ישראל צריך להחזיק יתרות מט"ח?
לפי בנק ישראל יש ליתרות המטבע שני תפקידים בלבד (השלישי זה כדי שהרשימה תשמע ארוכה חשובה יותר)
*מתוך דוח יתרות המט"ח של בנק ישראל לשנת 2017
להערכתי, ואני לא מכיר כלכלנים שיחלקו עלי בסוגיה זו, לבנק ישראל יש מספיק יתרות מט"ח להתערב בשער החליפין גם אם יתרות המט"ח יעמדו על 30 מיליארד דולר בלבד, ובנק ישראל כבר הודה בעבר שאין לו השפעה ארוכה על שער החליפין אלא רק השפעה על הטווח הקצר. אז למעשה ישנה רק סיבה אחת להחזיק יתרות מט"ח כה גבוהות בבנק ישראל וזו הסיבה הראשונה:
מלאי חירום לעת משבר
אז הייתה המון ביקורת על הגדלת המלאי הזה (שכמו כמו מלאי – הייתה עלות שוטפת לאחזקתו בשל פערי הריביות), ונכון, בנק ישראל לא אמור להעביר כסף למדינה באופן שוטף – אבל אנחנו לא במצב "שוטף" כרגע והמלאי הזה לא ממלא את ייעודו. בנק ישראל בוחר לסייע למשק באמצעות רכישות אג"ח בשוק ההון בנק ישראל הודיע כי יבצע רכישות של אג"ח ממשלתיות בהיקף של 50 מיליארד שקל ואג"ח קונצרני בהיקף של 15 מיליארד שקל. בנוגע לנקודה זו יש לי לא מעט ביקורת על בנק שראל והתנהלותו – זה שיש בידו כלים חזקים לסייע למשק אין זה אומר שהוא בר הסמכה לעשות זאת. מדיניות רכישת המט"ח סייעה מאוד לייצואנים – וזה כמובן דבר מבורך, אך מי בבנק ישראל עשה חשיבה על מה הציבור מעדיף, עזרה ליצואנים או עזרה ישירה למפעלים בתעשיות מסויימות? כשן בתעשיית ההייטק נהנתה גם היא מהסיוע העקיף של בנק ישראל כשלא ממש היתה זקוקה לו... גם כעת, מדוע למעשה לעזור לחברה רק בגלל שהנפיקה אג"חים בבורסה? האם לא כדאי לעזור דווקא לחברות קטנות יותר ויציבות פחות בסכום הכסף האדיר הזה? בנק ישראל והפקידים בו , מהזוטר ועד הבכיר ביותר, עם כל הכבוד והערכה שיש לי כלפיהם – הם אינם נבחרי ציבור. מי שלדעתי צריך להיות מקבל ההחלטות וקובע סדרי העדיפויות הם נבחרי הציבור והם בלבד (לטוב ולרע), זהו תפקידם ועליהם למלא אותו. אך כשמהדורות החדשות מלוות בכותרות "תוכנית הסיוע לא מספיקה" ולאחר הגדלתה "פרצו כל מסגרת אפשרית של גרעון" אין בידי מקבלי ההחלטות כלים טובים מספיק להתמודד עם המשבר. הפתרון למשבר הכלכלי הפתרון האמיתי למשבר הזה הוא לא רכישות של בנק ישראל ולא כניסה לגירעון על ידי הממשלה – הדברים האלו יוצרים לא מעט עיוותים בשוק ההון ובתקציב המדינה הנוכחי והבאים אחריו. הפתרון הוא פשוט להכריז כי זוהי שעת משבר, מצב חירום המאפשר העברה חד פעמית בסכום של שבין 37 ל 77 מיליארד דולר מבנק ישראל לממשלה וזו יכולה להשתמש בו רק להתמודדות עם המשבר. דבר זה יוביל לכמה דברים: 1. לא יהיה חריגה מתקציב המדינה והגרעון לא ירקיע שחקים שכן הוצאות הקורונה יהיו חוץ תקציביות מתוך תקציב החירום. 2. בנק ישראל יכנס לתוך "הרמה הנאותה" של אחזקת יתרות מט"ח שהוא בעצמו קבע. 3. התקציב להתמודדות עם המשבר יכול לעמוד על 130-260 מיליארד ₪ (!) תקציב אסטרונומי שבאופן מידי יקנה בטחון לכל המגזרים (מתיירות דרך מסעדנות ועד תעשיית הבידור) 4. יהיה ניתן להעלות את דמי האבטלה ל 100% לספוג הפסדים של עסקים ואפשר דמי קיום ראויים לבעליהם. 5. לשמר תעשיות שיכולות להעלם כגון תעשיית התיירות שעובדיה עשויים למצוא עיסוקים חלופיים ולא לחזור לעסוק שוב בתיירות כשיתאפשר. 6. להשקיע בתשתיות וליצור מקומות עבודה ולצמצם את שיעור האבטלה. הגדלת הוצאות הממשלה קריטית לצליחת המשבר ב"משבר הגדול" שפקד את ארה"ב לפני קרוב ל 100 שנה, הכלכלנים הקלאסיקנים טענו שחייבים לשמור על תקציב מאוזן והירידה בהכנסות ממסים הובילה לצמצום תקציבים ממשלתיים שקיצצו במגזר הציבורי ובפרויקטים ממשלתיים. הצמצומים הנ"ל הורידו עוד יותר את ההכנסות ממסים וכדור השלג הזה היה בלתי ניתן לעצירה. עד שהגיע קיינס שטען שעל מנת לצאת מהמשבר יש להגדיל את הוצאות הממשלה על תשתיות, ליצור מקומות עבודה ובזכות כך להגדיל את גביית המיסים ולשנות את המסלול של הכלכלה. גם היום צריך לזכור שצמצום הוצאות הממשלה בעת הזו יכול להוביל לאותה סיטואציה בדיוק – ועל כן המדינה צריכה להוציא בדיוק בעת הזו כספים לפרויקטים תשתיתיים שיצרו מקומות עבודה בטווח הקצר ויסייעו לצמיחה מהירה יותר בטווח הארוך.
המדינה שלנו והנגידים שלנו ידעו לחסוך לעת משבר – בעת משבר צריך לדעת לעשות שימוש מושכל בחסכונות, איני מציע כאן "לבזבז" את כולם אבל לדעתי אפשר וצריך להשתמש בשליש מהם לפחות על מנת להתמודד עם המצב שנוצר.
Comments